גולדין ואח' נ' סולומון חברה לבניה ופיתוח בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

1. פרשה זו נולדה בעקבות טענות ל"שקיעת מבנה", נזקים לדירות וליקויים בהן בבניין חדש שנבנה בין השנים 1997 – 1998 בבאר-שבע.

דר' אתיה גולדין (להלן: "גולדין" או "התובעת") רכשה דירה בת 4 חדרים בבניין, ברח' יוסף תקוע 5/3 בבאר שבע, תמורת סכום של 496,546 ₪, בחוזה מיום 29.6.97 (להלן: "חוזה הרכישה"; "הדירה"). היא הגישה את תביעתה במסגרת ת"א 1069/07, ועתרה הן לסעד של ביטול חוזה הרכישה והן לסעדים כספיים בסך 3,000,000 ₪.

תביעתה עומדת כיום (לאחר תיקון) כנגד שבעה נתבעים: היזם והקבלן הראשי, סולומון חברה לבנין ופיתוח בע"מ (להלן: "סולומון" או "הקבלן"), מספר יועצים וקבלני משנה – דוד דוד, יועץ לביסוס מבנים (להלן: "דוד"), אילן פולק, קבלן קידוחי ניסיון (להלן: "פולק"), אשנב חברה לבניין בע"מ, חברה לביצוע קידוחים ויציקת כלונסאות (להלן: "אשנב"), מיכאל סגל, מהנדס ומתכנן שלד (להלן: "סגל"), בנימין שושני, אדריכל (להלן: "שושני"), והוועדה המקומית לתכנון ולבניה באר שבע (להלן: "הוועדה המקומית").

סולומון, מצדה, הגישה תביעה נפרדת כנגד גולדין, שהיא מעין "תמונת ראי" של תביעת גולדין, בשאלת אכיפתו של חוזה הרכישה ועלויות כספיות שונות (ת"א 25710-06-10).

2. סולומון אף שלחה, בתיק תביעתה של גולדין, הודעה לצדדים שלישיים: דוד, אשנב, סגל, פולק, מדינת ישראל (להלן: המדינה"), מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") ומבני תעשיה בע"מ (להלן: "מבני תעשיה").

הודעה זו אינה על הפרק עוד, שכן, בשלבים שונים של ההליכים, הושגו הסכמות בין סולומון לצדדים השלישיים, בין אם במישרין ובין אם במסגרת הליך גישור.

בעקבות הסכמות אלו התייתר גם הצורך לדון בתביעה ה"גדולה" שהגישה סולומון נגד דוד, אשנב, סגל, פולק, המדינה, המינהל ומבני תעשיה (ת"א 1075/07), כמו גם בהודעה לצדדים שלישיים שהגישה סולומון נגד דוד, אשנב, סגל ופולק בתביעה של אילן אביב (שבה הושגה זה מכבר פשרה בתביעה העיקרית), תיק שהועבר מבית המשפט המחוזי בבאר שבע ואוחד עם התיקים שלפניי (ת"א 1644/08) (נדרשת עדיין החלטה בסוגיית הוצאות משפט, ביחסים שבין סולומון לפולק, בכל ההליכים שהתנהלות ביניהם, כמפורט לעיל).

3. בהליך ההוכחות שהתקיים לפניי העידה התובעת, עו"ד משה אלמגור וחלק מהמומחים, שאת חוות הדעת שלהם הגישה לתיק בית המשפט: יורם גדעוני, דורין לופו, זאב קויפמן, אלכס גנישב, אבי אלון, מאיר צויגנהפט, אברהם אביגור, יצחק שלו, אליהו טלמון וחיים אלוש (שאר חוות הדעת, של מומחים שלא זומנו לעדות בידי התובעת, אינן יכולות להיחשב כראיה בתיק).

לאור ההסכמות לדחיית חלק מהתובענות ולאור הסכמי הגישור, ויתרו הנתבעים על חלק גדול מראיותיהם; העידו לפניי אלפרד סולומון (מטעם סולומון כמובן), פולק ושושני. רוב רובן של ראיות הנתבעים "נמשכו" מהתיק, ולא ניתן להסתמך עליהן.

כן העידו המומחים מטעם בית המשפט, אייל שנהב ודן אורמן.

4. נותר אפוא להכריע בתביעות ההדדיות שבין גולדין לסולומון (עם "ספיח" בשאלת הוצאות המשפט ביחסים שבין סולומון לפולק).

חלוקת אחריות בפרויקט בניה

5. בבית המשפט העליון התבררה לאחרונה פרשה דומה, במסגרת ע"א 6341/12 יהלומית פרץ עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' בן צבי (27.1.14) (להלן: "פרשת יהלומית פרץ").

בית המשפט המחוזי קבע, באותה פרשה, כי הגורם להיווצרות הסדקים הוא ליקוי חמור ביסודות המבנה; קידוח היסודות נעשה בתוך קרקע מילוי, להבדיל מאשר בקרקע מקורית או בשכבת קירטון, וכתוצאה מכך, הביסוס של המבנה כולו היה רעוע.

בכל הנוגע לאחריות החברה הקבלנית כלפי הדיירים ביסס בית המשפט המחוזי את פסק דינו על הוראות החוזים שנעשו ביניהם, כמו גם על חוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק המכר דירות"), וקבע כי אכן התקיימה "אי התאמה יסודית" של הממכר כמובנה בחוק המכר דירות, לנוכח הליקוי שמשליך על יציבותו ובטיחותו של המבנה.

בית המשפט המחוזי קבע שם, כי החברה הקבלנית התרשלה באופן שבו ביצעה את הקידוח ובכך הייתה הגורם האחראי המרכזי להתרחשויות המאוחרות יותר. באותו מקרה, החברה לא הוכיחה כי מי מטעמה בדק את החומר שיצא מהקרקע בעת החפירות לכלונסאות (על מנת לוודא שהכלונסאות יוחדרו לקירטון או לקרקע טבעית כמצוין בתוכנית) וכי נעשה פיקוח על קידוח הכלונסאות כנדרש. עוד נקבע כי החברה הקבלנית התרשלה בכך שהתוכניות של מהנדס הביסוס ויועץ הקרקע לא היו בידי העובדים באתר הבנייה; טיב הקדיחה לא נבדק; חפירת הכלונסאות נעשתה שלא על פי הנוהל המקובל בענף; והחברה המשיכה בעבודתה למרות שאותו מהנדס ביסוס ויועץ קרקע לא הגיע בפועל לאתר בשום שלב של הקידוח.

נקבע, כי אין להטיל אחריות על אותו מהנדס, שכן מעבר להגשת תוכנית הביסוס הראשונית – לא היה לו קשר לבניית המבנה, ויתרה מכך, כי לו החברה הקבלנית הייתה פועלת לפי הדו"ח שהוציא ואף מזמינה אותו לאתר או ממתינה לבואו בטרם החלה בביצוע הקידוחים, הנזקים שאירעו היו נמנעים.

לגבי מהנדס (בנין וקונסטרוקציה) אחר נקבע, כי תפקידו התמצה בתכנונו של שלד המבנה ובמתן פיקוח עליון, וכי הוא לא נשכר לבצע את העבודה של המהנדס האחראי לביצוע השלד ואף לא פעל בשטח כאחראי לביצוע השלד. על כן, נקבע כי אין להטיל עליו אחריות בשל כך שלא עמד על עומקו של כל כלונס וכלונס בשטח. עם זאת, מצא בית המשפט המחוזי כי יש להטיל עליו אחריות בשיעור של 10% משלא ערך כל פיקוח או בדיקה עם מהנדס הביצוע או מנהל העבודה כדי לוודא שהחברה הקבלנית ממלאת אחר דרישות תוכניתו באשר לעומק הכלונסאות, בנסיבות שבהן ברור היה כי עומקם של אלו הוא קריטי ומהותי ליציבות המבנה.